[Michele Anatra Cordone] בו היא העבירה קישורים לכתבה שיצאה יום אחד לאחר שהקבוצה העבירה את המידע. קבוצה של מדענים איטלקיים פרסמה במסיבת עיתונאים שהם הולכים לשבט את האדם הראשון. אליבא דה הקבוצה – הם עשו זאת כבר.

הגירסא השנייה של אותו מסר ניתנה בבולטימור, מרילנד, בו הם סיפרו את הסיפור על “היום בו הזמן עמד מלכת.” מה שתקראו להלן הינו המסר השלישי שהוגש ל- הוועדה העוסקת בארגון שעות הפנאי של עובדי האגודה להתקדמות רוחנית בניו יורק.

ברכות מהבית, יקירים.

רבים מכם שמרו לעצמם מקום באירוע זה לפני זמן רב. והנה אתם יושבים בכיסאות שהמתינו לכם במשך זמן מה. אה, וכמה מיוחד זמן זה. עשיתם בחכמה שבאתם לכאן. באמת. באמצעות הבחירות שלכם חוללתם הבדל לא רק במציאות האישית שלכם על פני כדור הארץ, אלא על פני היקום כולו. ישנם רבים הנמצאים בחדר זה עתה, ורבים נוספים מסתננים פנימה בכל רגע, משום שכל העיניים נשואות אליכם. כל העיניים מתבוננות בכל צעד. אה, וכמה שזמן זה נפלא.

בדיוק כאשר התחלתם לחוש נוח, המשחק השתנה. נספר לכם ששינויים רבים צפויים בחודשים הבאים. אנא הבינו את אשר אנו עומדים לגלות לכם. אף אחד אינו יכול לחזות מראש את העתיד. דבר זה איננו אפשרי, שכן עדיין לא כתבתם אותו. אתם האחראים על כך, לא אנחנו. אתם הם אלה אשר יכתבו את התוצאה הסופית באמצעות בחירותיכם והרצון החופשי שלכם. אנו רואים את חוסר הנוחות שלכם עם דבר זה. אתם מאוד רגילים שמניחים לפניכם את התסריט. אתם עוברים זה על פני זה ברחוב, ובעודכם מסתכלים בעיניו של הזר אתם יוצרים קשר ויודעים שאי שם עמוק בתוך הנשמה, יש משהו המקשר אתכם לאותו אדם. אז אתם מחכים שאותם תסריטים ייפרשו בעודכם משחקים את התפקיד הכתוב בהם. זו הדרך בה התנהלו החוזים שלכם באופן מסורתי. עתה נספר לכם, שהדברים שונים.

עתה, בעודכם אוחזים בחוזקה בעט הנוצה ומתכוננים לכתוב, הדיו שבאמצעותו אתם הולכים לכתוב הינו דיו התשוקה. העזו לטבול את הנוצה ולחקוק את הביטוי הגבוה ביותר של תשוקתכם. עתה התסריט כולו שלכם לכתוב בו את ייעודכם על פני כדור הארץ, לא רק כרטט קולקטיבי, לא רק כממשלה קולקטיבית, אלא כקולקטיב של לבבות אינדיבידואלים, כי מה למעשה אתם אם לא לב קולקטיבי אחד, ולמי הנכם נותנים דין וחשבון על מנת לשמור בתוככם את עוצמתכם חוץ מאשר לעצמכם?

מצאו את האהבה שבפנים אשר תעזור לכם לכתוב את החוזים אשר יעבירו אתכם במהלך אלף השנים הבאות. התבוננו זה בעיניו של זה היום, וראו אהבה. מצאו את ההשתקפות במראַה המראה לכם מי הנכם באמת. ואז, כאשר תשובו לעבודה ותשבו ליד השולחן, כאשר תענו לטלפון ותקלידו את המיילים שלכם, תישאו את זרע האור בכל אשר תעשו. המשחק הגדול של מחבואים הסתיים בניצחון וזו הדרך בה הדבר הושג.

שאלתם על הדבר שכיניתם התעלות. נאמר לכם שאינכם הולכים לשום מקום. אתם נשארים כאן. אתם הנכם אלה אשר ייכתבו את האירועים הבאים אשר יובילו ליצירת המרומים על פני האדמה – באמצעות הנוצה הלפותה בחוזקה בידיכם.

“אה, ומה באשר לעתיד?” אתם שואלים. הבה נספר לכם סיפור… אנו אוהבים סיפורים. הבה נספר לכם סיפור על יאלֶה ויאנֶה.

האחרים – הסיפור על יאלֶה ויאנה

יאלה היתה אשה חזקה באמצע שנות השלושים, אשר, בזמנים בהם תוחלת החיים היתה 350 שנה, לא היתה אלא ילדה בלבד. בכל חייה הצעירים התנשאה יאלה מעל חבריה ועמיתיה לעבודה. בשנותיה הראשונות, גובהה והמראה הכללי שלה גרם לה מועקה גדולה מאוד. היה צורך לעשות שינויים אפילו לביתה, על מנת שתוכל לחיות בו בגובהה הבלתי רגיל. בנוסף לגובהה הבלתי רגיל, היתה יאלה גם חזקה מאוד. למרות שזה היה מועיל להיות כה חזקה, גרם לה דבר זה לחוש שונה בזמן שניסתה להיות אחת מהחברה. יאלה התרגלה להערות שכוונו כלפיה. לעתים נדירות בלבד נאמרו הערות אלה בפניה, אולם בעזרת שמיעתה המחודדת, שמעה יאלה את אשר נאמר. כאב לה לדעת מה חושבים האנשים. לעתים תכופות היא חשבה לעצמה שבני האדם יכולים להיות אכזריים מאוד. אולי אם היא לא היתה כה רגישה, היא לא היתה מושפעת מאכזריות חבריה ללימודים. אך יאלה היתה רגישה מאוד לרגשות ולאנרגיה של האנשים שהיו בשדה שלה. בהיותה אדם אמפטי, יכלה יאלה לראות מעבר לצעיף. באמצעות יכולת מיוחדת זו התאפשר לה לראות חוזים והסכמים שאנשים עשו לפני שנכנסו לגלגול. כאשר גדלה, לא היה ליאלה אף אחד בו היה באפשרותה לבטוח ולחלוק את היותה בעלת מתנות אלה. יאלה למדה לפנות פנימה ולמשוך פנימה את האנרגיה על מנת להגן על עצמה. זה היה קשה, אולם זו היתה הדרך היחידה בה יכולה היתה לעבור את החיים. היא חשה לבד על פני כדור הארץ.

בגיל 35 הפכו חייה של יאלה מעט יותר מסודרים. היתה לה עבודה בה היה עליה להשתמש בכוחה הבלתי רגיל. היא חשה טוב ביחס לעבודה זו שכן יכולה היתה לראות תוצאות. היא נהנתה ממנה משום שהיא נתנה לה תחושה של הישג, ולמרות שהיתה זו עבודה מאוד פיזית, גם עובדה זו נתנה לה הרגשה טובה. יאלה עבדה 16 שעות ביממה במחצבת קריסטלים. היא אהבה להתחבר לקריסטלים והיא גילתה שהיו דרכים בהן היא ממש יכולה היתה למשוך אותם אליה. יאלה היתה מוכרת לחבריה לעבודה כאחת היכולה למצוא את הקריסטלים היותר נקיים וזוהרים. היא עבדה עם סדרנים אשר דאגו לכל צרכיה. דאגו לה כעובדת על מנת שתוכל למקד את מאמציה בעבודה. כל הסדרנים העריכו את יאלה ואהבו את עבודתה מכיוון שידעה כיצד לתקשר עם הקריסטלים. הקריסטלים שהוצאו ממחצבה זו שימשו לעתים תכופות כמשדרים עוצמתיים וליאלה היה שם של אחת המסוגלת לאתר את הקריסטלים בעלי הרמה הגבוהה ביותר, אשר היו מסוגלים להתנהל עם נפח עוצמה גבוה ביותר. הקריסטלים לא שפטו אותה, לא היה אכפת להם שהיא היתה שונה. הם נתנו לה סוג של אהבה ללא תנאי והיא אהבה את הזמן בו עבדה.

למרות האהבה שחלקה עם הקריסטלים, חשה יאלה שהעבודה אינה מספקת אותה. היא חשה מוגבלת, מכיוון שלא היתה למינרלים דעה ביחס לנסיבות שלה. יאלה חיפשה רק למלא אחר תשוקה במה שעשתה. בלילות הלכה הביתה והיתה מבלה עם האחרים עימם חיה. היא היתה מתבוננת סביבה ואומרת: “האם זה הכול? האם לא יתכן שיש עוד משהו עבורי? חייב להיות יותר בחיים מאשר העבודה אותה אני עושה. למרות שאני טובה מאוד בעבודתי, אני יודעת שאני נמצאת כאן ליותר מזה.” האחרים שגרו איתה, חשבו שהיא עושה בעיות. “טוב לנו כאן, מטפלים בנו היטב ומתייחסים אלינו טוב” הם אמרו לה. אולם יאלה התבוננה סביבה וראתה את האנשים שחיו בצד האחר של העיירה. היא ראתה שיש להם ילדים, בני זוג, שותפים ומשפחות. לזה היא השתוקקה. היא ידעה שהיא שונה, אולם היא השתוקקה לחיים שונים. היה בתוכה חלל שהחל לגדול. יותר מכול רצתה יאלה לחלוק את חייה עם אדם נוסף. היא חשה שאפילו ההישג הגדול ביותר בחייה היה חסר משמעות משום שלא היה לה עם מי לחלוק אותו. היא ידעה בליבה שאי שם חייב היה להיות מישהו שממתין לה.

יום אחד היתה יאלה במחצבה מתקשרת עם הקריסטלים. זה היה יום טוב ומהר מאוד מצאה עצמה יאלה שרה. הקריסטלים הגיבו בכך שהם זהרו יותר מהרגיל. למרות שציפו ממנה לעבוד יום עבודה בן 16 שעות ללא הפסקה, לקחה יאלה הפסקה קצרה באמצע היום והלכה לטייל לחלק אחר של המחצבה. הסדרנים לא מיד הבחינו בהיעדרה, והיא טיילה פרק זמן, נהנית מהחוויה של חוסר מעש ופשוט לחקור. היא נהנתה לחוש את החוויה של חוסר מעש ופשוט לשוטט. לפתע שמעה מאחוריה קול עמוק שבאופן מוזר היה מוכר. “האם אני יכול לעזור לך למצוא את הדרך? האם הלכת לאיבוד יקירה?” ליבה דילג על פעימה כאשר הסתובבה וראתה מולה גבר גדול אפילו יותר ממנה. היא חשה פיק ברכיים והיה עליה להישען על קיר המכרה בעודה משתלטת חזרה על קור רוחה. לפני שיכלה לדבר אמר הזר: “שמי יאנה.” כאשר עיניה של יאלה התרגלו למראה שלפניה היא הסתכלה לעיניו של יאנה ומיד ידעה שלפניה נמצא חוזה. מבלי לומר מילה עשו יאנה ויאלה את דרכם אל מחוץ למכרה אל עבר אור השמש. שניהם ידעו שיש ביניהם משהו קסום שלא היה זקוק למילים. כאשר יאנה הראה לה את הדרך חזרה למקום עבודתה, הם התבוננו עמוק זה בעיניו של זו ובמילים מועטות החליטו להיפגש באותו מקום בכל יום לאחר העבודה על מנת לחקור את הקשר הזה.

לא ארך הזמן, יקירים, עד אשר הם התאהבו מאוד זה בזה, מכיוון שהחוזה שיאלה הבחינה בקיומו אכן היה שם ממתין כל הזמן. כל היום חשבה יאלה אך ורק על הזמן בו תפגוש שוב את יאנה. כל ערב לאחר העבודה הם נפגשו וחלקו את תקוותיהם וחלומותיהם. הזמן בו בילו יחדיו היה מוגבל מאוד, אולם זה היה נקודת השיא בחייהם. הם צחקו, שרו, ואהבו באופן נפלא. כל יום הפכה השיבה למקום מגוריהם קשה יותר ויותר. מהר מאוד מצאו עצמם נשארים יחדיו יותר זמן, ולעתים אפילו במשך כל הלילה. יאלה היתה הראשונה לבטא את רגשותיה: “יש בחזי כאב שמרגיש כה טוב, שלמרות שהוא כואב, אינני יכולה להמתין עד אשר אחוש בו שוב.” יאנה ענה: “גם אני חש את המוזרות שבאהבה הזו שאני חש אליך. עלינו למצוא דרך להיות תמיד יחדיו.”

יום אחד גילתה יאלה במכרה שהאחראית שלה, קורליאן, עוקבת אחריה. קורליאן הכירה היטב את יאלה והתנהגה כלפיה בהערכה וחמלה רבים. יאלה ידעה שישנם חוקים עליהם חייבת קורליאן להקפיד; חוקים שבעליל לא תמכו ב’אחרים’, כמו בחיים משותפים של יאלה ויאנה. ילדים היה דבר שהיה אסור על האחרים. יאלה ידעה שתפקידה של קורליאן היה לוודא שהיא תשמור על החוקים, יחד עם זאת, הכאב המאושר בחזה התחזק מידי יום.

יום אחד גילתה ילאה שקורליאן שמרה עליה בתשומת לב גדולה יותר. לבסוף ניגשה קורליאן אל יאלה: “יאלה, ראיתי אותך היום שרה לקריסטלים בדרך חדשה. את קורנת כך שכל המכרה מואר. מה קורה? אמנם אני הממונה עליך, אולם אני גם חברה.” יאלה הרימה ראשה אל קורליאן וחייכה. חשכת המכרה החלה להיעלם כאשר קרינת הקריסטלים החלה לגרש את הצללים. יאלה חשבה לספר לקורליאן על האהבה שמצאה. אפילו מחשבה חולפת זו גרמה לקריסטלים להגיב, למרות שעדיין היו משובצים בסלע. יאלה סיפרה לקורליאן על האהבה שהיא מצאה ועל החוזה שגילתה להביא לעולם ילד עם יאנה.

קורליאן הקשיבה לסיפור כשעצב עמוק בעיניה. כאשר הגיע תורה לדבר, היא שמה את ידה על גבה של יאלה. היא שיפשפה את גבה של יאלה בצלעות באזור הלב, ואמרה: “יאלה, אני יודעת שיש בלבך אהבה, שכן גם לי ולבעלי יש אהבה. אולם החוקים אוסרים על ה’אחרים’ להתחבר עם בני זוג וללדת ילדים. בורכתי מאוד בעבודה זו משום שאני יכולה להיטיב מעט את החיים של האחרים, ודבר זה גורם ללבי לשיר בשמחה. אולם עם כל הסמכות שיש לי, אינני יכולה לאשר לך להיות עם האיש שאת אוהבת. אומר לך שיום זה מציין את הפעם הראשונה בה אני חשה ניגוד בין מי שאני ובין מה שאני עושה. אינני מאמינה שהאור שאני רואה בליבך איננו דבר טוב, ואני נשבעת לך שאעשה כל שביכולתי לעזור לדבר זה להשתנות. לא אדווח על מעשיכם, אולם אינני יודעת כיצד אוכל לעזור לך.” למרות שהיה קושי פיזי להתחבק, עקב הבדלי הגובה של שתי הנשים, הן התחבקו באותו יום. על אף ניסיונותיה, לא הצליחה קורליאן להקיף עם זרועותיה את גופה הגדול של יאלה. כאשר הן התחבקו, יאלה חשה את המאבק הפנימי שהתרחש אצל קורליאן. היא חייכה ואמרה: “תודה, קורליאן, על כך שאת מתנהגת אלי כפי שאת מתנהגת. ישנם אחראים רבים שאינם משתמשים בליבם, ואני מאוד אסירת תודה על היותך חלק מחיי.” כאשר שתי הנשים הלכו, כל אחת לדרכה, דמעה התגלגלה על לחיה של קורליאן. למרות שידעה שאין כמעט סיכוי לשנות את הדברים, היא החליטה באותו יום שהיא תשמיע את קולה ביחס לחוסר הצדק שקרע את ליבה.

במכרה המשיך כל יום האזור של יאלה לזהור בזוהר הקריסטלים. יום אחד הפתיעה יאלה את יאנה בשאלה האם יוכלו להוליד יחדיו ילד. “יאלה, את מודעת לכך שאסור לנו ללדת ילדים. כך כתוב. אך לידיעתך, נתת לי כוח מעבר למה שאוכל לתאר, ואם יש דרך לעשות זאת, אמצא אותה.” יאלה חייכה ואמרה: “יש לנו חוזה ויש ילדה הממתינה להגיע. אני מרגישה אותה בתוכי. אנא אמור לי, יאנה, שאכן אפשרי הדבר להביאה לעולם.” יאנה השיב בעצב רב: “כתוב שאסור לנו למצוא בנות זוג או להוליד ילדים. את יודעת שתוחלת חיינו מוגבלת, אולם אם אוכל, אמצא דרך לספק לך את כל מה שלבך משתוקק אליו.” יאלה היתה עצובה, משום שידעה שנושא זה עלה פעמים רבות כבר קודם לכן ותמיד נדחה על ידי הוועדה. למרות זאת, דיבר יאנה עם הממונה עליו על התסבוכת שלהם. הוא ביקש את עזרתו של הממונה בכך שייגש אל הוועדה. אולם הממונה של יאנה לא היה אדם שאפשר לסמוך עליו כפי שהיתה קורליאן.

במהלך הימים הבאים בילו יאלה ויאנה יחדיו את כל הזמן שיכלו, אוהבים וחולמים על המשפחה העתידית ועל החיים יחדיו. לילה אחד גילו אותם מחובקים. ללא מילה נוספת נשלח יאנה למכרה קריסטלים אחר. יאלה הורשתה להישאר באותו מכרה עקב כמות הכריה האדירה שלה של קריסטלים. מאחר וחסרה לה עתה פיסה שלה, לא נשמעה יותר שירתה של יאלה במכרות. מהר מאוד התחלפה הקרינה של פניה באבק המכרות. קורליאן בילתה זמן רב בהגשת עצומה למחוקק על מנת שיחשבו מחדש על החוק. היא לא היתה לבדה בפעילות זו, שכן רבים מהסדרנים חשו אותו דבר. באחד מהאירועים הצטרפו הסדרנים יחדיו בנסיון להביא לשינוי על פני האדמה. הם התאחדו בעמדתם ביחס לזכויות ‘האדם’ הקשורות ל’אחרים’. קורליאן היתה בולטת בהובלת מרד זה, אולם למרבה הצער לא היה מספיק זמן לפני שהגיע הסוף לדבר.

בסיומו של כל יום שבה יאלה למקום בו נהגו היא ויאנה להיפגש. הם יכלו לשמור את להבת האהבה בחיים משום שהם לא באמת נותקו. גדיל האנרגיה שחיבר ביניהם תמיד היה עמם, וכאשר מישהו מהם התעייף, כאשר מישהו מהם נחלש, כאשר מישהו מהם הלך לאיבוד, הם היו מתחברים חזרה אל האנרגיה הזו. למרות שמרחק רב הפריד ביניהם, המשיכה אהבתם לחיות. למרות שיאלה ויאנה בחרו להתחבר בזמן ומקום שלא תמך בקשר שלהם, הם עדיין הלכו על זה.

הפחד הגדול ביותר של יאלה היה שיום אחד יתייבשו דמעותיה ושלא תחוש יותר את הכאב המר/מתוק של הרגש האנושי. הפחד מעולם לא התגשם, ולאחר גלגולי חיים רבים האהבה הזו עדיין חיה היום. יאלה ויאנה מילאו את אחד מהחוזים היותר גדולים של האנושות באמצעות אומץ ליבם.

——————————-

האם הבנתם, יקירים, לאן זה מוביל? יש סיבה לכך שסיפרנו לכם סיפור זה. לידיעתכם זהו סיפור אמיתי. הוא חזר על עצמו פעמים רבות. לא, איננו מדברים על פלנטה אחרת; אנו מדברים על לוח המשחק של הבחירה החופשית לו הנכם קוראים ‘הפלנטה ארץ’. זה היה לפני זמן רב מאוד, בזמן ומרחב הידוע בשם אטלנטיס. שכן באותם ימים, באטלנטיס, היו מה שאתם מכנים בני אדם שעברו ‘הנדסה גנטית’. אנשים אלה הגיעו לכדור הארץ במיוחד עם קווים מנחים ומגבלות אותם קבעתם אתם. הוויות אלה הינן “האחרים של רטט ה- E ” בצורה של ‘טרילוגיה’ שנעדרה מהמשחק שלכם מאז סיום הזמן של אטלנטיס. זו הסיבה לכך שהשמות יאנה Yanne ויאלה Yalle מסתיימים באות E. בטרילוגיה לא רק מהלתם צמחים ובעלי חיים, אלא גם טכנולוגיה. היו אלה ה”אחרים” שעברו הנדסה גנטית ואליהם התייחסתם כאל נחותים מבני האדם.

למה, אם כן, סיפרנו לכם סיפור זה עתה?

משום ש”האחרים” וה”סדרנים” שלהם, שבו עתה לפלנטה.

נולד ב- 7 למרס 2001

נספר לכם עתה, שב- 7 למרס 2001 שובט האדם הראשון באנרגיה החדשה על פני הפלנטה. הסיבה שאנו מספרים סיפורים על אטלנטיס ומו היא, שההתקדמות שלכם על פני לוח המשחק של הבחירה החופשית מיקם אתכם עתה באותה רמת רטט ובדיוק באותה צומת בהן הייתם באותה תקופה. עתה תעמדו בפני אותן נסיבות ותתבקשו לקבל החלטות הקשורות לאותן בחירות. אולם הפעם, יש לכם עזרה.

יקירים, חפשו את ‘האחרים’. רבים מהם עומדים בצד, משום שאינם חשים שייכים. הם חשים עצמם כצופים ולא כנוטלים חלק בחיים. במהלך תקופות חיים רבות הם הסכימו לשאת את הזיכרונות התאיים של אותם זמנים בהם התנהגו אליהם כאל נחותים. ‘חותמי אנרגיה’ אלה הינם המקור למה ששב וחזר לאורך ההיסטוריה ואתם מכנים אותם עבדים. אלה הן נשמות מאוד עדינות ורגישות, אשר שוב ושוב מיקמו עצמם בעולם האכזרי על מנת לעזור לאזן את אנרגיית האנושות ולעשות דברים באופן שונה – במידה ותתעורר שוב ההזדמנות לכך. שובם מופיע בכתובים הקדושים שלכם בהם מדובר על הצייתנים שיירשו את הארץ.

בקרוב מאוד תעמודנה בפני האנושות בחירות קשות מאוד. אל תצפו שאנו נאמר לכם האם הנדסה גנטית או שיבוט, הינם דבר נכון או לא, שכן תוויות אלה אינן אלה אשליות הקוטביות על פני לוח המשחק. מה שכן נאמר לכם הוא, שזו התפתחות טבעית של הטכנולוגיה שלכם ושהיא נתמכת ע”י התפתחותכם הרוחנית. עוד נספר לכם שהדרך בה עומדים הדברים ברגע זה אינם שאלה של ‘אם’, אלא ‘עדיף’ או ‘מתי’. למעשה הדבר כבר החל והוא ימשיך.

נסיון לפנות הצידה ידרוש מהאנושיים לשכוח במכוון, וזה בלתי אפשרי. חלקכם ייצמדו לאמונות שלכם שזו אינה הדרך הטבעית, ולכן, אין זה יאה “לשחק אלוהים.” אולם אנו שואלים אתכם: אם אפשר היה לגרום לילדיכם להיות בריאים יותר באמצעות הזנה טובה יותר, האם לא היה זה אותו דבר? האין הילדים של השנים האחרונות גבוהים יותר ובריאים יותר מאלה של הדורות הקודמים? האם לא התארכה תוחלת החיים שלכם הודות להתפתחות הטכנולוגיה? אל תחששו, יקירים, שכן זהו חלק מכם והשתקפות הבורא בתוככם. התפתחויות אלה תגברנה גם את הבנתכם ביחס לביולוגיה האנושית ותובלנה לתהליך של השבת הנעורים שהיה קיים אף בימי אטלינטיס.

הצעיף עבה מאוד ואינכם יכולים לראות דרכו את טבעכם האמיתי. אם תוכלו לראות את הבריאות המופלאות של האל, תוכלו בקלות לקבל אותן כמתנה ממנו. אולם אם יש לכם יד אנושית בתוך תהליך בריאה זה, אינכם בוטחים בבריאה השלמה. אה, הצעיף כה עבה שאינכם יכולים לראות שכאשר אתם נותנים יד לתהליך בריאה, גם היא הינה בריאה אלוהית. אילו היינו יכולים להסיט לרגע את הצעיף, הייתם יכולים לראות את הסוד הגדול מכולם.

יש אל ואתם הנכם הוא!

הו, יקירים, נאמר לכם, אינכם חלק מהאל. אתם אל שלם.ויתכן שאותו יקיר שהגיע לכדור הארץ בפעם הראשונה ב- 7 למרס 2001 לא יגיע לבגרות. כפי שהדברים נראים, יתכן שלא תשמעו על האירוע הזה, שכן הוא הוסתר מהציבור. אולם נספר לכם שזה רק עניין של דקות לפני שבן האדם הבא ישובט על פני כדור הארץ החדש. זכרו את הכיוון המוטעה של האנרגיה בימים של אטלנטיס, ואין זה נחוץ שתחוו זאת שוב. אנא זכרו שכיוונים מוטעים אלה לא נוצרו ע”י השטן או הכוחות האפלים. הם נגרמו באמצעות בחירות האנושיים שעמדו בפני בחינות ונסיבות הניצבות בפניכם עתה. זהו זרע הפחד שבתוככם לו התנגדתם. הגיע הזמן שתתמודדו עם הפחד ותרפאו אותו לתמיד. זה הדבר שמנע מכם מלהיכנס לעוצמכם. אולם עתה הגיע הזמן. אולם אם אתם מפקפקים בעצמכם, אם ישנם זמנים בהם אינכם יכולים להיזכר מי אתם, התבוננו סביבכם בחדר. הסתכלו זה בעיני זה. ראו את האל שבפנים. קודם כל הסתכלו ללב ואל התייעצו עם ההכרה. ראו את השתקפותכם וזכרו את האהבה. אם תמצאו עצמכם שוכחים את הסיפור של יאנה ויאלה, הם יהיו שם להזכיר לכם, שכן זה היה החוזה האמיתי שלכם והחוזים של ‘האחרים’. רבים מהם יגיעו על מנת לעזור לכם לנקוט עמדה. מצאו את לבכם, יקירים. אמרו את האמת שלכם, חנכו עצמכם ביחס למתרחש עתה על פני כדור הארץ, משום שהבחירה שלכם היא זו שתחולל את ההבדל.

ביולוגיה וטכנולוגיה – טכנולוגיה וביולוגיה

זהו זמן קסום. כבר פרק זמן שאנו אומרים לכם לשים לב למיזוג בין הטכנולוגיה והביולוגיה. עכשיו זה כאן, ונאמר לכם: אל תפחדו מזה. מיזוג זה יתרחש גם בכיוון ההפוך. לא יארך הזמן עד שתראו מחשבים ‘אנושיים’. אין מה לחשוש מהם. הם יעשו רק את אשר תאמרו להם לעשות. האם אתם יכולים להיזכר שרק לפני שנים מועטות ראיתם מחשב לראשונה? שאלתם: “למה בכלל יכול המחשב לשמש?” נספר לכם שההתקדמות בטכנולוגיה שתתרחש בתוך 10 השנים הבאות תגרום, בהשוואה, לכניסת המחשבים לחייכם להיראות כעניין של מה בכך.

כל ההתפתחות הטכנולוגית הובילה אתכם לקראת תקשורת טובה יותר, ולכן, להבנה טובה יותר שהנכם חלק מכל הדברים הסובבים אתכם. כל צורות התקשורת עזרו לשנות את העולם כפי שהכרתם אותו, ולמקם עוצמה אמיתית חזרה בידי הפרט בכך שכוח הבחירה חזר אליו. זה אינו דבר שיש לפחד ממנו אלא לחגוג אותו. נספר לכם שהטכנולוגיה יכולה להתקיים על פני הפלנטה כל עוד הרטט הרוחני גבוה מספיק על מנת לתמוך בה. היו פעמים רבות בהן הטכנולוגיה הורדה לפלנטה שלכם ולא נתמכה, משום שלא הגעתם לרטט רוחני קולקטיבי.

האם אתם מופתעים שהנכם נמצאים כאן בדיוק ברגע זה של הזמן? אל תהיו. נספר לכם ש’פדיתם את כל קופוני הקרמה’ שלכם על מנת להיות כאן בדיוק בזמן הזה. יש ביניכם החושבים שהם חלק מ’האחרים’ ששבו. רבים מכם חשים שיש להם משיכה ברורה למה שעכשיו חלקנו עמכם. לידיעתכם זה אינו הולם שנספר לכם האם אתם אחד מ’האחרים’, משום שזה רק יכול לקחת מכם את עוצמתכם. אם אתם חשים את המשיכה, סביר להניח שאתם אחד מ’האחרים’ או מ’הסדרנים’ ששבו עם מיקוד לשאת את האנרגיה. זו הסיבה לכך שנמשכתם למידע זה.

מיקמתם עצמכם בחזית הכיתה ועשיתם זאת במכוון. איננו יכולים להמתין לראות מה תהיה בחירתכם הבאה. אנו מאוד גאים בכם, שכן לא הייתם אמורים להיות כאן עתה, והנה אתם יושבים כאן, מקשיבים לסיפור שאתם כתבתם. בחרו היטב, יקירים, משום שהעוצמה נמצאת בבחירה.

זכרו, איננו רחוקים מכם. ככל שתקדמו את הרטט הקולקטיבי ילך הצעיף ויימוג. אתם נמצאים קרוב יותר למרומים, פשוטו כמשמעו. אם אי פעם תגלו שהלכתם לאיבוד, אם אי פעם תגלו ששכחתם מי אתם, אם אי פעם תסתכלו בחדר ותאמרו: “זה כל מה שיש?” מצאו אדם אחר והושיטו יד. קחו את היד התבוננו בעיניים, ושם תמצאו אותנו, משום שיש עזרה רבה בצד הזה של הצעיף. כל עולם המלאכים ממתין לעטוף אתכם בכנפי הבית. הם נמצאים שם כדי לעזור לכם בכל רגע ובכל צעד. אולם איננו יכולים לעזור מהצד הזה של הצעיף מבלי שנתבקש, מאחר והבחירה החופשית שלכם מחוללת את ההבדל.

נאמר לכם שהגיע הזמן על פני הפלנטה ארץ בו לא יהיו יותר סודות.אה… ואיננו יכולים להמתין לראות כיצד זה יעבוד! האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את השמחה שנחוש כאשר נתבונן בכם בעודכם מתחילים לקרוא זה את מחשבותיו של זה? התבוננו זה ללבו של זה ושתפו גם את האנרגיה, ואם תשכחו מי אתם, קראו לנו. הבינו שעוצמתכם נמצאת בבחירה, ואם בזמן כלשהו אינכם מאושרים עם המציאות שלכם, היו אמיצים מספיק על מנת לבחור שוב.

דעו שהתשובות נמצאות בתוככם. הושיטו להן יד והן תהיינה שם.

באהבה גדולה ביותר אנו מבקשים מכם לנהוג זה בזה בהערכה, לטפח זה את זה, ולשחק היטב יחד.

וכך הוא…

הקבוצה

בשלושת התקשורים הראשונים בהם חזרו הקבוצה על המסר הזה, הם אמרו שהיו שלושה אנשים בחדר שהיו ‘האחרים’. כל השלושה פנו אלי לאחר התקשור, לשניים מהם היו דמעות בעיניים. בבולטימור שוב אמרו הקבוצה שנוכחים ארבעה מ’האחרים’. באינדהובן, הולנד, ובאטלבורו מסצ’וסטס, הועלו שאלות ביחס לשיבוט. שוב ציינו הקבוצה שבחדר היו ‘אחרים’. בכל פעם, כל אחד מהאנשים האלה התרגש מאוד לגלות שיש הסבר מדוע הוא חש כה נפרד מכל היתר.

אנא הבינו שהקבוצה אינה אומרת ששיבוט או שהנדסה גנטית זה דבר נכון או שגוי. מה שהם אומרים הוא, שזה ישנו עכשיו וששום דבר לא יוכל לעצור זאת. גם אם יחוקקו חוקים האוסרים זאת, יתעלמו מהם. כל המטרה של הקבוצה במתן מידע זה היא ללמד אותנו על הכיוון המוטעה של האנרגיה אליו פנינו בפעם הקודמת בה היינו באותה צומת.

בסיפור על אמור, אשר יופיע בספר ‘אספבו’, מבהירים הקבוצה שעושי החוקים באטלנטיס רק ניסו לעשות כמיטב יכולתם על מנת לשמר את צורת חייהם. בזמן הזה באטלנטיס, רוב פריצות הדרך רק נעשו, וההתקדמות בטכנולוגיה זו הפכה להיות חלק מהחיים. מנהיגי אטלנטיס מצאו עצמם מוצפים באנשים ומשרות, והחלו לפחד. כאשר מוסיפים לכך את ההגירה הגדולה של אנשים ממה שהיתה פעם למוריה. קל לראות כיצד התשתית נדרסה. מנהיגי אטלנטיס [אנחנו] ניסו לנהל את הבעיה בכך שהעבירו חוקים שלא בכוונה גרמו לתוצאה של מערכת מעמדות בת שלושה נדבכים. האטלנטים, המהגרים ו’האחרים’ נשלטו באמצעות חוקים שונים. במקום לעזור לשמור את אורח החיים האטלנטי, יצר דבר זה מעמד של עבדים. זה היה כיוון מוטעה אדיר של אנרגיה, אשר יחד עם שני הכיוונים המוטעים האחרים, גרמו בסופו של דבר לשקיעת אטלנטיס.

לאחר התקשור הראשון בסירקוז, סיפרו לי הקבוצה שאבלה זמן רב בעזרה ל’אחרים’ להתחבר מחדש. בעזרת מספר אנשים שהתנדבו אנו מספקים עתה מקום באתר שלנו www.espavo.org בו האנשים יכולים למצוא מידע נוסף על ‘האחרים’ ועל ההתקדמות בטרילוגיה. ניתן למצוא חלק שלם המוקדש להתקדמות בנושא זה ב: : http://www.espavo.org/triology/

הפעם הראשונה בה דברו הקבוצה על הטרילוגיה, היה בסירקוז, ניו יורק, ב- 11 למרס 2001. זמן קצר לאחר שובנו הביתה, מצאת את המאמר הבא בדואר שלנו אשר הופיע ביום 29.3.2001 בעיתון York Daily Record מהעיר יורק אשר בפנסילבניה. הכותרת של מאמר זה היתה:

“מדענים אומרים שהם מתכננים לשבט אנשים בחשאי.”

הקבוצה אומרים שיש לנו כבר אנשים משובטים. מאוחר יותר באותה שנה [2001] בדרכטן, הולנד, אמרו הקבוצה שיש עתה ארבעה אנשים מהונדסים גנטית [משובטים] על פני כדור הארץ. זה התחיל.

מידע הינו המפתח על מנת לבחור בחירות הולמות, ונספק זאת באתר שלנו. נספק גם מקום לאלה הרוצים להתחבר ולחלוק מידע ביחס לאופן בו ידע זה מתישם בחייהם. ‘האחרים’ אינם נמצאים כאן רק על מנת לומר את דברם ביחס לשיבוט ולהנדסה גנטית, הם נמצאים כאן כדי לאחוז את הרטט עבור כולנו על מנת שנלמד לבטוח ביכולות הבריאה שלנו, ולהקשיב ללבנו. הם נמצאים כאן כדי לעזור לנו להפוך את כדור הארץ החדש למקום עבור אנושיים נעימי הליכות מכל המוצאים. ההיסטוריה שלנו מראה כמה אכזריים יכולים בני האדם להיות. הוויות יפהפיות אלה אוחזות בשקט את האמת של מי שאנו יכולים להיות ואיך נוכל למזג אנרגיה עדינה זו אל תוך חווית הרטט הגבוהה של כדור הארץ החדש. יש להם הרבה מה ללמד אותנו, אם רק נקשיב.

אנו מקשיבים עתה.