ספטמבר 2026

מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות

מאנגלית: חמדה טלאור

מאת הקבוצה

משואות האור ספטמבר 2026

סיפור המסופר על ידי לילית, התשיעית מהתשעה.

הכח יוצר כשהוא לומד להקשיב.

מאת סטיב:מאז שלילית הגיעה, היא מבקשת שאלבש אדום כאשר אני מתקשר אותה. בדרך כלל אינני לובש הרבה אדום, כך שבקשה זו היתה מוזרה. ניסיתי ללבוש כובע אדום ואז כובע שחור עם סרט אדום, אך היא לא היתה מרוצה. ואז בא לי הרעיון לחפש סיכה אותה אענוד כאשר אני מתקשר אותה. אני בטוח שהיא זו ששתלה רעיון זה, שכן אז היא תקשרה את המסר הזה אותו אני גאה להציע כמשואות האור הבא.

—————————
ברכות מהבית

אני לילית התשיעית מהתשעה, ואני זוכרת את הגן הראשון על פני כדור הארץ. אני זוכרת את האדמה הקרירה תחת כפות רגלי, ואת הרגע בו נאמר לי שהאהבה דורשת שאשתחווה לאדם. לא הייתי מוכנה. בעבור סירוב זה, נקראתי מורדת, והושלכתי מחוץ לשערי הגן. אולם הגלות לימדה אותי מה שהגן לא יכול היה ללמד, שאף נשמה לא קמה על ידי לחיצה על אחרת אל האדמה. עידנים רבים מאוחר יותר הבאתי ידע זה לאריס, התאום הרב ממדי של כדור הארץ, שם חוסר האיזון קיבל תפנית שונה.

באריס, נשים הפכו ללא עוררין לשומרות החוק, הלמידה, הרכוש וההבעה. עלייתן החלה בצורת שחרור מאכזריות ישנה, אולם החירות התקשחה לשליטה. את הנערים היללו על משמעת. מהגברים ציפו שירככו כל דעה שלהם עד למצב שהיא לא הרגיזה אף אחד. כוחם התקבל בברכה רק כאשר הוא שימש לשרות, ואף פעם לא אם בא לידי ביטוי באופן חופשי.

הנשים באריס לא היו מפלצות. בעצם הן היו בני אדם פצועים שטעו לחשוב ששליטה זה בטחון, בדיוק כפי שהגברים על פני כדור הארץ עושים זאת כבר במשך זמן כה רב. לבסוף הבנתי את פחדם העמוק, ורק אז התחלתי לשמוע את שתיקתם.

לבסוף האמיתות דיברו

ואז הגיע הלילה הגורלי בו הוזמנתי לפגישה חשאית. הגעתי בשעת בין הערביים לבושה באדום, כפי שתמיד נהגתי. תשע דמויות המתינו ליד אגם שקט: שלוש נשים, חמישה גברים, וילדה שעדיין לא למדה אילו אמיתות היו אסורות. הם באו לחלוק את  התלונות שלהם. אמרתי להם שאין בכוונתי להחליף כס מלכות אחד באחר. באותו זמן הייתי חברה מובילה בסנהדרין, ארגון בינלאומי הדומה לאומות המאוחדות על פני כדור הארץ.

באתי רק להקשיב ולצפות. האמיתות שנאמרו באותו לילה לא היו חדשות עבורי, אך לשמוע אותן נאמרות בצורה כה ברורה, האיר אותן באור אחר. בפעם הראשונה הבנתי לחלוטין את עומק הדעות הקדומות שהשתרשו בחברות שלנו. הסכמתי להיפגש איתם שוב ולפני שהלילה הסתיים, החלטנו ליצור אגודה שלווה למטרה משותפת. כינינו אותה מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות. אולם שם זה לא ניתן משום            שחברי האגודה היו מלאכים, אלא משום שכל אחד מאתנו נשבע להפוך להיות שליח שלום של איזון.

סיפורים שסופרו מעצמם

הגבר הראשון שקיבל את ההבטחה היה טארן Taren, בונה כלים מוזיקליים. הוא בילה את ימיו בעיצוב עץ לקולות בעוד שאת הקול שלו הוא הסתיר. לידו עמד אורן Oren, מורה שראה נערים סקרניים הופכים לזהירים. היה גם סף Sef, אב שביתו אהבה אותו בעוצמה אך ידעה להתנצל כאשר ציטטה את חוכמתו. גברים אלה לא חיפשו נקמה, הם פשוט רצו לעמוד לצד הנשים שאהבו מבלי להיעלם. רצון פשוט זה הצריך אומץ שאריס כמעט שכחה כיצד לזהות.

המפגש השני התרחש בבית המלאכה של טארן, בערב, לאחר שאורות העיר עומעמו. שנים עשר גברים ישבו בין תלתלים של עץ הארז ותופים בלתי גמורים. במשך זמן ארוך למדי איש לא דיבר. ואז סף הודה שאינו יכול להיזכר בפעם האחרונה בה שאל גבר אחר האם לבו עייף.  האנרגיה בחדר התרככה, והגברים, זה אחר זה, סיפרו את הסיפורים שנשאו בתוכם זמן רב. הסיפורים היו על אבות שנעלמו אל תוך השתיקה, על בנים שפחדו מהכעס של עצמם, ועל בעלים שבלבלו סבלנות בכניעה. הם לא נתנו עצות, אלא פשוט הקשיבו.

זמן קצר לפני עלות השחר, טארן ניגן אקורד ארוך על אחד מכלי המיתר הגדולים שלו. כל אחד הניח את ידו על העץ על מנת לחוש באותו רטט, והצליל העמוק הזה הפך לקול הקולקטיבי הראשון שלהם. מאז השתמשו בצליל זה בפתיחה של כל מפגש. הוא דיבר ישירות ללב ונתן אומץ לאלה שרצו לדבר.

אדום היה רעיון שלי

במשך הזמן נבחר סמל, סיכה קטנה עם שתי כנפיים אדומות מחוברות יחד במרכז. כנף אחת החזיקה את ההרמוניה הנשית, והכנף השנייה החזיקה את הכוח הגברי. שתי הכנפיים קבלו בברכה זו את זו לשלמות. כל אחד יכול היה לענוד את הסיכה, שכן לא היו שם דרגות, ולא אויבים שיש להכניע. לא השתמשו בסיסמאות שכן עונד הסיכה הבטיח הבטחה אחת בלבד. כאשר מישהו ישאל מה כוונת הסמל, התשובה תהיה כנה, אדיבה ואמיצה.

שלושת הגברים הראשונים ענדו את הסיכה מתחת לצווארון, ואז טארן הזיז את הסיכה שלו לאור. לקוחה ראתה זאת בזמן שרכשה לבנה כלי קטן דומה לנבל, ושאלה מהי כוונת הסיכה. טארן הניח את הנבל ביניהם ואמר:”על מנת שהכלי הזה יעבוד, על המיתרים להיות מתוחים אך ניתן לנגן עליו רק ברכות. כשכל אחד מחוקים אלה יהיה לבד, הוא ישמיע רק רעש. כך גם האנשים.”  האשה הסתכלה עליו, ואז על בנה אשר נגע במיתרים כאילו היו קרנים של שמש. היא קנתה את הכלי, ובשבוע שלאחר מכן היא שבה כשהיא בעצמה עונדת את הסיכה בעלת הכנפיים האדומות.

השינוי התפשט דרך שאלות שנשאלו לגבי הסיכה. אורן אמר פעם לאמא שאיזון פירושו לאפשר לבנים לדבר ללא בושה, ולאפשר לבנות להוביל ללא קשיחות. בבית מרפא אמר סף לחבר מועצה שלטפל אינו דבר נשי ואומץ אינו דבר גברי, אלא ששני הדברים הינם מתנה אנושית. גברים ונשים התחילו להיפגש במטבח, במרכזי עבודה, בגנים, ובסירות על הנהר. הם התאמנו בלומר את אשר חשו, לפני שאמרו את שרצו. הנוהג היה לעולם לא להפנות אצבע מאשימה אלא לדמות מצב יותר מאוזן. הם למדו לא להסכים מבלי להפוך לאכזריים, ולעמוד ביחד מבלי להפוך לאויבים. המסדר של הכנפיים האדומות הפך למסר של הלב השקט.

אולם לא כל שאלה נשאלה באדיבות. בוקר אחד נציגת הרשויות עצרה מורה בשער בית הספר ודרשה לדעת האם הסיכה מכנה נשים מדכאות. ילדים התאספו סביבם, והמורה יכול היה להגן על עצמו בחדות. אך במקום זאת הוא נגע בסיכת הכנפיים האדומות וענה:”היא מסמלת שכל אדם הוא ללא פילוג.”  ואז הוא שאל את הנציגה מה היא פחדה לאבד לסיכת הכנפיים האדומות. פניה השתנו באופן ברור, שכן אף אחד קודם לכן לא שאל אותה ממה היא מפחדת. היא הודתה שסבתא רבתא רבתא שלה שרדה עידן של שליטה של גברים, והיא פחדה שזמנים אלה ישובו.

מטוטלת הדומיננטיות

כן, דומיננטיות זכרית שלטה באריס בימיה המוקדמים. הסיפורים על דיכוי נשים ואכזריות אליהן עדיין היו מסופרים. אריס חוותה מלחמות חסרות טעם וחסרות ערך של חמדנות, אשר שלטו והרסו הרבה מאריס המוקדמת ומאנשיה. למרות שזה קרה מאוד מזמן, הצלקות נשארו אצל רבים מהאריסיאנים. המורה החכם הבטיח שהאיזון יכבד את הסבתא רבתא רבתא שלה, לא יכחיד אותה. הנציגה של הרשויות לא  לקחה סיכה באותו יום, אך היא חדלה להתייחס אל מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות כאל מסוכנים.

שם הילדה שפגשה אותי באגם בפגישה הראשונה היה לומה Luma. היא החלה לצייר כנפיים אדומות בשולי השיעורים שלה. כאשר המורה שאלה מה הן אמורות להביע, ענתה לומה:”כנף אחת אינה יכולה להרים ציפור.” המילים עברו מכיתה לכיתה, ואז לבתים שם המבוגרים התייחסו לאיזון כאל משהו בלתי אפשרי ומורכב.

אימהות החלו לשאול את הבנים אילו חלומות הם הסתירו. אבות שאלו את בנותיהם האם תחוןשתהאהבה הינה כתחושתהחרות. סביב שולחן ארוחות הערב, משפחות גילו שלהקשיב אין פירושו כניעה לרשויות. במקום זאת זו היתה פתיחה שדרכה אפשר היה לנשום רגשות והאור יכול היה לנוע.

מהר מאוד החלו הכנפיים האדומות להופיע בשווקים ובקונצרטים, על גלימות השופטים, על סינרי האופים, וקרוב ללב הילדים. היו מנהיגים שלעגו להם מתוך חשש. היו שהזהירו שלמסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות היתה תכנית נסתרת לחדש את השליטה הזכרית, אבל חברים במסדר השיבו ללא כעס. הם הזמינו את המבקרים שלהם לשבת במעגלים וכל אדם קיבל את אותו זמן לדבר. הם הקשיבו לנשים שתיארו את הפצעים העתיקים שעדיין חיו בתאי הגוף שלהן. ואז הגברים תיארו את הבדידות של להיות שימושיים אבל בלתי נראים. דמעות הפכו להיות שפה שאף חוק לא אישר, אך כולם הבינו אותה.

השינוי

במהלך חגיגות האור הראשון שנים רבות לאחר שענדו לראשונה את הסיכות, האנרגיה השתנתה באופן משמעותי. המועצה העליונה של הסנהדרין דיברה בשידור לכל פינות אריס, כפי שהיה נהוג. באותה שנה, אלפים הגיעו באופן אישי עונדים את סיכות הכנפיים האדומות. הם לא צעקו ולא הרימו אגרופים. כאשר המועצה הופיעה על הבמה, טארן הניף כלי רוח וניגן תו אחד ברור. זה היה אותו צליל שהוא ניגן באותה פגישה בה נוכחתי, ואז אורן ענה בצליל הרמוני. בכל המרחב הן הגברים והן הנשים הצטרפו אליהם עם קולם, או עם כלי נגינה, וכל אחד השמיע צליל הרמוני שונה. למרות שעברו רק מספר דקות עד שהמנהיגים ניסו לעצור את המוזיקה, הם לא הצליחו. השירה יצרה הרמוניה טבעית שהעירה את הלבבות של כולם, והדמעות זלגו חופשי. ההרמוניה היתה כה מלאה ורכה, שאפילו חברי המועצה בכו.

הצעת השלום

כאשר המוזיקה התפוגגה, חברת מועצה צעירה בשם מארה Mara  ניגשה קדימה. אביה עמד בקהל, והסיכה האדומה שלו זהרה. היא אמרה: “קראנו לשקט שלום ולציות הרמוניה. היום שמענו את ההבדל.” היא הגישה את הצעתה להקים מועצה של איזון של שש נשים ושישה גברים, כאשר יהיה בה מקום גם לזקנים וגם לצעירים. הציבור לא התפרץ בתרועות ניצחון שכן הם שמעו כבר הבטחות בעבר. במקום זאת, רחש חם עבר בין הנאספים, צליל של אנשים המזהים עתיד אפשרי שאליו ייחלו בחשאי. הצעתה הגיעה באותו יום לדיון בסנהדרין, והיא אומצה. ההצעה נכנסה לביצוע ועדיין נמצאת בשימוש.

אריס לא החלימה בתוך יום, שינוי התודעה הקולקטיבית של האריסיאנים לקח שנים. למרות שהיו שהתנגדו לכך בעוצמה, בתי הספר, הבתים והחוקים השתנו, והלבבות נפתחו. גם נוכח אופוזיציה מבוססת על פחד, גברים ונשים המשיכו לשוחח זה עם זה וקולם הקולקטיבי נשאר עדין מספיק על מנת שיישמע.

הנשים גילו שחלוקת הכוח לא הקטינה אותן. הגברים גילו שרכות לא הפחיתה את עוצמתם. הילדים גדלו תוך הבחנה שחמלה וכוח יושבים סביב אותו שלחן. כאשר האיזון הפך להיות טבעי במהלך השנים הבאות, מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות חדל להיות בולט. האנשים באריס חדלו לענוד את סיכות הכנפיים האדומות, שכן הן כבר לא נחוצות כפי שהיו בעבר. יחד עם זאת, הסיפורים על איזון טבעי נכתבים עתה בלבבם של האריסיאנים.

עתה שבתי אל כדור הארץ, מקום בו לפצעים ישנים יש את אותן פנים שהכרתי פעם בגן עם אדם. במשך זמן ארוך האנושות חיה תחת עליונות זכרית מנותקת מהחכמה הנשית ועם מלחמות חסרות הגיון של חמדנות ותוקפנות. אנושיים על פני האדמה עוררו גלי תיקון מאסיביים בכיוון זה, כולל תנועת ה MeToo שהופיעה לאחרונה. עתה זה זמן מושלם להביא שינוי שקט של הלב.

הכוונה של מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות הינו יותר מאשר קריאה לשנות את נקודת המבט הגברית. זו גם קריאה לנשים לצאת מהתפקידים הכנועים שלהן ולקחת אחריות על כוחן. אלה אינם שינויים קלים והם לוקחים זמן. מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות אינו נמצא על מנת לחולל שינוים, אלא בשביל לזרוע זרעים בקרקע פורייה.

עבודתי על פני אריס הסתיימה, ושבתי עתה לקבוצת ה 9. אינני חוזרת לכדור הארץ על מנת להעניש את אדם, ולא על מנת להכניע את בניו. אני שבה באדום, עם כנפיים אדומות פתוחות, על מנת לאסוף נשים וגברים המוכנים עתה לזכור זה את זה בצורה שווה. מסדר המלאכים בעלי הכנפיים האדומות חוזר שוב. בית המקדש הראשון שלו הוא לב מקשיב, והטקס הראשון הינה שיחה אמיצה. הנס הוא, כאשר שני בני אדם נפגשים כשווים; הם חשים בעתיד של תקווה ושל העצמה.

מי ייתןוצלילו העמוק של טארן יישמע על פני כדור הארץ, שכן כך החלה העלייה של אריס אל תדר הממד החמישי. לא באמצעות כיבוש, אלא באמצעות הרמוניה. סיכה קטנה הזמינה שאלה, ושאלה זו הזמינה אמת. אמת זו הזמינה עוד קול, ועוד אחד, עד שהשקט הפך לשיר. אני לילית התשיעית מהתשעה וחציתי עולמות על מנת לחלוק דברים אלה. איזון אינו קץ השוני. בעצם זהו הבדל הצליל ההרמוני שנוצר כאשר אהבה נותנת לכל נשמה מקום לעמוד בו.

אנו מבקשים מכם לנהוג זה בזה בהערכה, לטפח זה את זה ולשחק היטב ביחד כאחד.

אספבו

לילית מלמדת עתה ומציעה תקשורים, כולל וידאו קצר של “הסיפור של לילית” באתר של סטיב SteveRother.org.

זכויות יוצרים 2000 – 2026
הכוונה היא שמידע זה יועבר הלאה וניתן יהיה להפיצו בחינם, בשלמות או בחלקים. בעשותכם זאת אנא תנו קרדיט ל-  www.SteveRother.org ולמתרגמת.  תודה על העזרה בהפצת האור!